כבלוגרית טיולים, אני תמיד בתנועה. לפעמים זה קפיצה קטנה ליפו, לפעמים טרק בטוסקנה, ולפעמים פשוט שיטוט רגלי ארוך בשוק מחנה יהודה. לאורך השנים ניסיתי המון זוגות נעליים – חלקן נראות נהדר בתמונות אבל סיוט להליכה, אחרות נוחות אבל נראות כאילו השאלתי אותן מאבא שלי. ואז הגיעו dr martens נעלי נשים.
הזוג הראשון שלי נקנה בכלל בטעות. הייתי בלונדון, הסתובבתי בלי מטרה ברובע קמדן, כשירד גשם קלאסי של אמצע נובמבר. הנעליים שלי, שהיו אמורות להיות "עמידות למים", נכנעו אחרי עשר דקות. קפצתי לאחת החנויות הסמוכות, ראיתי מדף מלא ב-Dr. Martens, נזכרתי ששמעתי עליהם דברים טובים, ובחרתי בזוג שחור קלאסי. מהרגע שנעלתי אותם, ידעתי שזה לא סתם נעל. זה תוספת לאופי.
מאז עברו כבר שלוש שנים, והזוג ההוא עדיין איתי. הוא עבר איתי עשרות מדינות, גשם בווייטנאם, בוץ בסלובניה, אבק במדבר הנגב – והחזיק מעמד בלי להתלונן. dr. martens shoes israel לגמרי הצליחו לייצר משהו שגם נראה מעולה (הצילומים לא משקרים – הנעליים פשוט פוטוגניות!), גם שורד טיולים מפרכים, וגם לא כואב אחרי יום שלם של הליכה.
מה שאני הכי אוהבת זה איך הסגנון שלהם מצליח להיות בו זמנית נועז ועל-זמני. אפשר ללבוש אותן עם שמלה פרחונית ולשדר “אני חזקה ועדינה בו זמנית”, או עם ג'ינס וחולצת להקה ולתת וייב של “אני יודעת מה אני עושה”. אני מודה – מאז אותו זוג בלונדון, צברתי עוד שניים: זוג בצבע בורדו עם גימור מבריק, ועוד אחד בגוון חרדל מהקולקציה העונתית. כל אחד מהם קיבל מקום של כבוד במזוודה שלי, לא משנה לאן אני טסה.
ואם יש משהו שכן הייתי שמחה ש-dr martens israel ישפרו, זה את המענה בשירות הלקוחות המקומי. בפעם האחרונה שניסיתי להזמין אונליין, הייתה בעיה קטנה במידות, וההחלפה לקחה קצת יותר זמן מהמצופה. לא דרמה גדולה, אבל כשטסים הרבה – כל עיכוב מורגש. אני בטוחה שזה משתפר, פשוט שווה לשים על זה דגש.
בסופו של דבר, dr. martens בשבילי זה לא רק מותג נעליים. זה חלק מהזהות שלי כבלוגרית טיולים. כמו המצלמה שלי, הדרכון שלי והפנקס הקטן שבו אני רושמת רעיונות לפוסטים. הן נותנות לי ביטחון, עמידות ונגיעה של סטייל שלא צריך להתאמץ בשבילו. והכי חשוב – הן זוכות תמיד לשאלות כשאני עוצרת לצלם ברחוב. "מאיפה הנעליים?" שואלים אותי. ואני תמיד עונה עם חיוך: “אלה ה-Docs שלי. והן כבר ראו עולם.”